פסק-דין בתיק ע"פ 2091/13

השופט ס' ג'ובראן:

1.             לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט המחוזי לנוער בנצרת (השופט י' בן-חמו) ב-ת"פ 21420-05-12 מיום 10.2.2013.

רקע והליכים

2.             המערער, יחד עם שניים נוספים, הודו בעובדות כתב אישום מתוקן, וביום 10.7.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי השלושה ביצעו את העבירות המיוחסות להם. כתב האישום המתוקן כלל שני אישומים, אולם רק הראשון רלוונטי למערער. על פיו, השלושה קשרו קשר עם מ' לשדוד תחנת דלק בכניסה ליישוב כפר טובא. ביום 30.4.2012, בשעת לילה מאוחרת, נפגשו הארבעה, הצטיידו בסכינים, אלה, אקדח צעצוע (להלן: כלי התקיפה), כובעי גרב וכפפות והלכו לכיוון תחנת הדלק. כשהתקרבו לתחנת הדלק, כיסו את פניהם בכובעי גרב ואת ידיהם בכפפות. לאחר מכן, נכנסו לחדר בתחנת הדלק שם שהה המתלונן, מתדלק בתחנה. בעודם נושאים את כלי התקיפה, הודיעו למתלונן כי זהו שוד, והורו לו כי יוציא את תכולת כיסיו. על אף שהמתלונן ציית להם, דקר אותו המערער מספר פעמים בגופו, בעוד יתר החבורה חסמה את הכניסה. המתלונן התחנן בפני הארבעה שיפסיקו, אך הם המשיכו בשלהם. לבסוף, הצליח המתלונן להימלט מהחדר, תוך כדי שהארבעה דוקרים ומכים אותו. הארבעה גנבו מתחנת הדלק את תכולת הקופה (כמאה ש"ח), מחשב נייד וטלפון נייד של המתלונן, ואז נמלטו מהמקום. למתלונן נגרמו כתוצאה מכך שבעה פצעי דקירה, הוא הובהל לבית חולים לשם קבלת טיפול, ושוחרר כעבור שלושה ימים. במסגרת אישום זה, הואשמו המערער ושני הנאשמים האחרים בעבירה של קשר לפשע (סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) (להלן: חוק העונשין)) ושוד בנסיבות מחמירות (סעיפים 402(ב) ו-29 לחוק העונשין).

3.             כאמור, ביום 10.2.2013, ניתן גמר הדין בעניינם של השלושה. יש לציין כי המערער ביקש לצרף ולגזור את עונשו בגין שלושה תיקים נוספים. בתיק הראשון, הודה כי החזיק סכין שלא למטרה כשרה ואיים על שוטר (ת"פ (נוער ירושלים) 44248-02-12). בתיק השני, הודה כי נכנס למחסן ונטל משם ללא הסכמת הבעלים מספר בקבוקי בירה (ת"פ (נוער ירושלים) 50550-06-12). בתיק השלישי, הודה כי הפר חלופת מעצר של מעצר בית שהוטלה עליו בתיק אחר (ת"פ (נוער ירושלים) 21603-01-11).

4.             בתחילת גמר הדין, התייחס בית המשפט לתסקירי שירות המבחן שהוגשו לעיונו. לעניין המערער, צוין כי הוא הודה בפני קצין המבחן בביצוע העבירות, אולם טען כי נגרר לביצוען וכי לא היה מעורב בתכנון השוד. כמו כן, הביע חרטה וטען כי לא התכוון לפגוע במתלונן. לטענתו "הפגיעה בקורבן הינה תוצאה של פזיזות ורצון להוכיח לחברו כי הוא מסוגל לריב ולהרתיע אחרים". כמו כן, סיפר כי שתה אלכוהול טרם ביצוע השוד ולפיכך התקשה לסרב לחבריו שדחקו בו לעשות את אשר עשו. עוד צוין כי הוא הופנה בעבר לשירות המבחן בגין עבירות אחרות, שיתף פעולה באופן חלקי בלבד, ולא הביע מוטיבציה לשיקום. נוכח אלה, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המערער. עוד צוין כי מתסקיר משלים שהוגש בעניינו עולה כי המערער, אשר כבר כלוא, הסתגל לתנאי המאסר, ו"השקיע מאמצים להרשים בעוצמת חרטתו". עוד צוין כי המערער הועבר לבית כלא אחר, לאחר שנחשד בתכנון בריחה מהכלא, והוא עדיין מוגדר בסכנת בריחה.

5.             לאחר מכן, פנה בית המשפט לדון בחומרת העבירות בהן הורשעו השלושה. במסגרת זאת, ציין כי מדובר בעבירות חמורות ואכזריות, וקלטת אבטחה שהוצגה בפני בית המשפט אשר תיעדה את אירוע השוד "קשה לצפייה ומצביעה על אכזריות לשמה מעבר לצורך להבטחת השוד". עוד ציין בית המשפט כי אמנם חלקו של המערער היה הדומיננטי ביותר, אולם, גם שני הנאשמים הנוספים השתתפו פיזית בתקיפה. עוד, קבע בית המשפט כי העבירות בוצעו לאחר תכנון מוקדם, ולראיה שעת השוד המאוחרת והצטיידותם של הארבעה בכלי התקיפה ובאמצעים להסוות את זהותם. כמו כן, צוין הנזק הכבד שנגרם למתלונן, וכי אין בטענתו של המערער כי עשה את העבירות בהיותו שיכור כדי להקל עימו.

6.             לעניין שיקולי שיקום, ציין בית המשפט כי המערער היה קטין בעת ביצוע העבירות, ולפיכך יש ליתן לשיקול זה משקל מרכזי. עם זאת, ציין כי יש לייחס משקל רב לשיקולים אלה רק כאשר השיקום אפשרי ומעשי. נוכח תסקיר המבחן השלילי (בעניינו של המערער, וכמו כן של שני הנאשמים הנוספים) והעדר המלצה טיפולית, במקרה דנא לא ניתן לייחס משקל רב לשיקום. לפיכך, יש להרשיע את השלושה בביצוע העבירות בהן הודו, ולהשית עליהם עונש הולם שיבטא בין היתר שיקולי הרתעת היחיד והרבים.

7.             על בסיס כל אלה, גזר בית המשפט על המערער ארבע שנות מאסר בפועל בגין עבירת השוד; שנת מאסר בגין שלושת התיקים הנוספים שצורפו (6 חודשים בגין כל תיק, כאשר 12 חודשים ירוצו במצטבר ו-6 חודשים במקביל); 36 חודשי מאסר על תנאי (24 חודשים בגין עבירת השוד ו-12 חודשים בגין שלושת התיקים המצורפים); קנס בסך 5,000 ש"ח; ופיצוי בסך 15,000 ש"ח למתלונן. מכאן הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים

8.             המערער טוען כי העונש שנגזר עליו חורג ממדיניות הענישה הראויה. טענתו זו נסמכת על מספר אדנים, שיפורטו להלן:

א.          ראשית, מפרט המערער את נסיבותיו האישיות הקשות, אשר לא יפורטו בפסק דיננו מטעמי צנעת הפרט. לטענתו, העונש שנגזר עליו לא נתן משקל מספק לנסיבות אלה כפי שעלו מתסקירי שירות המבחן. עוד טוען הוא כי לא ניתן משקל מספק לגילו הצעיר ולשיקומו, ומנגד - ניתן משקל יתר לחומרת העבירות.

ב.          שנית, טוען המערער כי בגין מעשה השוד נגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל, בעוד על שני שותפיו נגזרו שלוש שנות מאסר בלבד. עונש זה, לשיטתו, מנוגד לעיקרון אחידות הענישה. לטענתו, השלושה פעלו בצוותא חדא, ולפיכך לא היה מקום להחמיר רק עימו.

ג.          שלישית, המערער טוען כי העונש שנגזר עליו בגין שלושת התיקים שצורפו חורג מרף הענישה המקובל. במסגרת זאת, פירט המערער שורה של גזרי דין בהם לטענתו בגין עבירות דומות בנסיבות דומות נגזרו על נאשמים עונשים קלים באופן משמעותי מזה שנגזר עליו.

ד.          רביעית, המערער טוען כי חרף קביעותיו של בית המשפט, סיכויי שיקומו גבוהים. את טענתו זו מבסס המערער על העובדה כי כיום הוא מבין היטב את חומרת העבירות, וכמו כן הבעת "חרטה כנה ואמיתית על מעשיו".

ה.          חמישית ולבסוף, מלין המערער על אי שילובו במסגרת טיפוליתבטרם גזר הדין. לטענתו, פנה באמצעות בא-כוחו פעמים רבות לשירות המבחן לשם שילובו במסגרת טיפולית "אולם כל דרישותיו נפלו על אוזניים ערלות". במסגרת זאת, מציין המערער כי קיים מחסור חמור במסגרות טיפוליות לנוער, ובפרט לנוער במגזר הערבי. המערער מציין כי קיים בישראל רק מעון נעול אחד לשיקום בבני נוער ערביים. לטענתו, רק נוכח המחסור לא נשלח למעצר במעון נעול.

9.             המשיבה, מנגד, סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, חלקו של המערער היה דומיננטי מחלקם של שותפיו לביצוע השוד, ולפיכך היה מקום להחמיר עימו. כמו כן, ציינה המשיבה את הנזק הרב שנגרם למתלונן, עברו הפלילי של המערער, ותסקירי שירות המבחן השליליים בעניינו.

תסקיר מבחן משלים

10.          בטרם הדיון בפנינו, הוגש תסקיר מבחן משלים בעניינו של המערער מטעם שירות המבחן לנוער. בתסקיר צוין כי המערער מוגדר כאסיר בסיכון גבוה לבריחה, ולפיכך והוא שוהה באגף סגור ומרבית היום רגליו אזוקות. בהקשר זה, ציין הוא בפני קצין המבחן כי לא הייתה לו כוונה לברוח "והוא יודע שהדבר כמעט בלתי אפשרי". עוד נכתב כי בספטמבר 2013, שולב בקבוצה ראשונית "שמטרתה לבחון את יכולתו של האסיר להשתלב בקבוצות מתקדמות", אשר פעלה במשך שלושה חודשים. במהלך הפגישות המערער היה שקט, והביע כבוד כלפי חברי הקבוצה. עם זאת, צוין כי נוכח הגדרתו כאסיר בסיכון גבוה לבריחה, אין אפשרות לשלבו בקבוצות אחרות. כיום תפקודו בכלא תקין, ואין לחובתו מעורבות באירועים חריגים או מסוכנים. כמו כן, נכתב כי הוא אינו משולב במסגרת לימודית או תעסוקתית בכלא, ונמצא בקשר טלפוני רציף עם הוריו. עוד ציין המערער בפני קצין המבחן כי טרם מעצרו היה מסייע בפרנסת המשפחה, אשר כעת נמצאת במצוקה כלכלית. לעניין העבירות, ציין בפני קצין המבחן כי כיום הוא מבין את הנזק הרב שגרם לעצמו, לבני משפחתו ולמתלונן. בהקשר לשלושת התיקים שצורפו, ציין כי התנהג באופן ילדותי, ולא הבין את מעשיו באותה העת ואת הנזק שהוא מסב לעצמו ולסביבתו.